החלטה בתיק ע"מ 1297/09

בתאריך 22.1.09, נתפס המשיב ע"י כוחות הבטחון, כשהוא משוטט במעלה אדומים, בלא שהיה ברשותו היתר לכך מאת המפקד הצבאי. דרישת התביעה הצבאית, לעצור את המשיב עד תום ההליכים, לא התקבלה על דעתו של ביהמ"ש דלמטה, אשר מצא לשחררו בחלופת מעצר, תוך הפקדת ערבות במזומן בסך 10,000 ש"ח.

כאן המקום לציין כי לא התעוררה כל מחלוקת באשר לתשתית הראייתית הלכאורית אשר התגבשה בתיק החקירה. אולם ככל שנוגעים הדברים לעילת המעצר, סבור היה ביהמ"ש כי אין לעברו הקודם של המשיב ואין במאסר על תנאי אשר רובץ על כתפיו, כדי להכביד על הסרת החשש כי יימלט מן הדין בהזדמנות הראשונה.

אולם, דומני כי בסוגיה זו שגה ביהמ"ש קמא ולא פעל על פי ההלכה אשר נפסקה במקומותינו.

בע"מ איו"ש 1031/06 נדרש בימ"ש זה לעניינו של מי אשר יצא בארבע הזדמנויות מהאזור ונכנס לישראל ללא היתר. בהחלטתו קבע ביהמ"ש כי:

"המשיב יצא פעם ועוד פעם את האזור ללא היתר. אין מדובר בכישלון חד-פעמי, אלא בנוהג של ממש אשר פיתח המשיב... המשיב עצמו הודה כי סמוך לפני מעצרו נכנס לירושלים כדי לחפש עבודה, ללמדנו כי אין עניינו של המשיב יוצא דופן בנסיבותיו.

לאור האמור, ובהתאם לפסיקתנו העקבית, נכון היה להורות על מעצרו בשל עבירה זו בלבד. כבר הבהרנו לא אחת כי אלה היוצאים את האזור ללא היתר, אף אם אינם מתכוונים לפגוע בביטחון האזור, עושים כך בפועל. יכולתם של כוחות הביטחון למנוע ולסכל פיגועים בתוככי מדינת ישראל מותנית באכיפה קפדנית של כללי הכניסה לישראל, והנטייה להקל ראש בתופעה זו כבר גבתה מחיר דמים."

אם ביקשה הסנגוריה לשכנענו כי אין כל מסוכנות במעשי המשיב, הרי כי לנוכח האמור לעיל, יהיה פשוט להשיב כי בראש ובראשונה פוגע המשיב באכיפה הקפדנית שמקיימת הזרוע הביטחונית על כל שלוחותיה, הגם כי בפועל לא ניתן להצביע על פגיעה של ממש אשר ניתן להבחין בה או לחוש אותה.

למידת מסוכנות זו, הצליח בימ"ש זה להתייחס בבהירות הראויה בע"מ איו"ש 116/01 כדלהלן:

"בצדק מציין הסניגור המלומד, כי מרשו לא ביקש להיכנס לישראל על מנת לפגוע בביטחון, אלא לצורכי מסחר בלבד. יחד עם זאת, הסכנה הצפויה מן המשיב אינה נמדדת לפי כוונותיו שלו, אלא בהתאם לנזק הביטחוני אשר גורם הוא במעשיו בפועל. מוכן אני להניח, כי אילו היה המשיב היחיד אשר ביקש להיכנס לישראל ללא היתר, לא היה במעשיו, חמורים ככל שיהיו, כדי להטיל נטל מיוחד על כתפי כוחות הביטחון. יחד עם זאת, לאור היקפה של תופעה חמורה זו, ולאור המציאות הביטחונית המיוחדת דהיום, אודותיה נדמה כי אין צריך להוסיף מילה, הרי שהמשיב ורבים כמוהו מטילים נטל כה כבד על כוחות הביטחון, עד שיש בכך משום פגיעה ברורה ביכולת למקד את הפעילות נגד המפגעים העושים דרכם אל תוך תחומי מדינת ישראל."

בהקשר זה ובאותו עניין קבעתי גם בע"מ 1103/09 כדלהלן:

"מי אשר חרב נתלתה מעל לראשו, יקפיד במשנה זהירות פן יכשל בכיבוד התנאי. אין המדובר בסתם שמירת חוק וכיבוד הכללים הנורמטיביים אשר קבעה החברה, אלא הקפדת יתר על עצמו, על משפחתו ועל הסובבים אותו, כדי שיחלוף הזמן והוא יצליח להסיר מעליו, את העונש אשר הוטל עליו לרצות, טרם יזכה למחילה.

מאידך, משכשל ולא עמד בהוראות החוק, אף הפר תנאי שהיה מונח על צוואריו, משדר הנאשם כי אינו נוטל חלק באותם כללים נורמטיביים אשר קבעה החברה וכי יש לו כללים משלו כיצד לשמור על החוק. בנסיבות אלו, אין כל ספק כי ביהמ"ש, לא יוכל להקל עימו ואף יבוא לבחינת ענייניו באופן מיוחד ומדוקדק. דומני, כי רק מן הטעם הזה היה על בימ"ש קמא לקבל את דרישת התביעה הצבאית ולהורות על מעצר המשיבים עד תום ההליכים."

אשר על כן, נשוב ונקבע כי מי אשר לא נרתע מלהיכנס לישראל ללא היתר פעם אחר פעם, מתקיימת בעניינו עילת מעצר של מסוכנות. בנסיבות הקיימות, אין כל ספק כי בעבר הקודם ובוודאי במאסר המותנה, לא יהיה כדי לסתור חזקה זו. משאין לפי שעה, יכולת למנוע את יציאת המשיב מהאזור וכניסתו לישראל, אף לא ניתן לפנות לחלופת מעצר, אשר ספק אם יהיה בכוחה לעצור את המשיב מלשוב למעשים אלו בפעם נוספת.

גם החשש כי ימלט מן הדין לו ישוחרר הוא חשש שאין לבטל אותו. בשל עברו הקודם ובשל המאסר על תנאי אשר רובץ עליו, חשוף המשיב לעונש חמור, ועל כן, עולה החשש כי הוא יעשה ככל שניתן על מנת להימלט מאימת הדין.

לנוכח כל האמור, הנני מקבל את הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.

ניתנה היום, 15 בפברואר 2009, כ"א בשבט התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: עא + לש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: